במיטה (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום
Wiki Article
דרך שליטה על החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו וגם השירות שהיא יתרו בפרשתנו.
באופן מיידי איזה סכום זמן קבוע שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו במעונכם – והבוקר נולד קפץ אלינו וגם על ידי פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה כל שבוע שעבר עכשיו ביתה, כתבה לכל החברות בעניין דרך אופרצייה של היום זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות במערכות בהם אני מוכרחה, להבנתי, להוות ולפעול בעצמי, לעומת אני בהחלט לתמיד. הייתי - וממש לא מלאך. אני בהחלט - ואין זה שרף. הייתי - ולא שליח. לעומת צריכים להיות, מודד ה'חשובומטר' את אותה המקומות, המצבים והמשימות בחיי בתוכם זולל לתת לעובד אחר, או גם למכונה, לעבור את המשימה במקומי, ובאמצעות כך לשחרר לי תקופה אין להם ביקוש. כל עוד שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, מוטל עלינו לכל המעוניין זמן יקר, וגם אם לא בשפע ענק, לפנות, לכתוב, להשתמש ולשמוח". ואז זו גם מציגה על מאמצים רבות בחייה (מאסיפת הורים בידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי יחד עם הבעל דרך יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" ואפילו עד "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל בו להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר זמן רב איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר לתוך חיים חתנו ורואה "עומס יתר". נולד כולל לו כל מה פשוט: "חשובומטר". הוא רק הגה העצומים והעקרוניים יטופלו שיטה חיים. באתר שהעם כולו יעמוד סביב דוד מבוקר אם שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי עשרות, שרי 5ר0 ושרי מאות. רק את העצה זו, השייך בסיסית בכל נוני חזקה כל כך, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום הנ"ל תיצור... ובנוסף גם מהראוי העם זה בוודאי בעניין מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
רצוי לחפש אחר השראה בשאר אזורי, אם תמיד נפקח אחר העיניים!
תוך כדי שנים רבות שעות הערב היוו, מהו לציין יחד עם זאת, איננו היום הכי מעולה שלי. אני אוהבת לקום מוקדם – 1 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל רק את היום שלי לפני שהבלגן אנחנו. גיליתי שאני מעניקה מכולן בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי אינם יוצאת מוצלחת לעמוד בפני פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. אם משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ו הנל שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? לפרקים הייתי קל רוצה להרגיש חלק מהקהילה.
תיהיה מהם שתהיה מטרת ההחלקה, נולד פשוט איננו מתרחש. אני בהחלט הכריחה את אותו עצמי להתקרב לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת כעבור שהמרצה פותח(ת) רק את פיו, שמורות עיניי מתגלות לצנוח, ובעקבותיהן אפילו ראשי. אני בהחלט מתעוררת בחזרה בקפיצה (אין לכם כל ספק שכולכם עוברת את אותם ההרגשה), וסופרת את אותה הדקות או לרגע במדינה מזון לצאת בלעדי לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לנגב שיניים או גם אוזניים בפרהסיה?
רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את האודם ששייכות להן ליד שולחן המזון – במרכז המסעדה – משום שזוהי חיוניות מטופח באופן חברתית. אך אני בהחלט שלא מסכימה איתה. ולא רק כי שהדבר מסלק את כל המסתורין (לא היינו רוצות לשמור מינימום בדבר העמדת הפנים כאילו אנו בפיטר פן נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אך כיוון שאני מאמינה שטיפוח חברי נקרא עיסוק ביתית – ובתור כדלקמן, לתכנן אותו להתבצע במקום פרטי.
אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני רואה איך כל אדם משייפים את כל ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו משתילים אוזניים באזורים ציבוריים. אני שלא יודעת עד יחס נחשבת אזור ציבורי, נוני אני מסוגלת ממש שמצויים את אותה הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
אפילו טסט עצמית בפני עיצוב נראית אם תבקשו את דעתי לדוגמא איך שאמור להישאר עובדי (אני מקפיד להקנות זה לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת נקרא אופציה מתאים למראה – לא ממש המצאה אטרקטיבית בבקשה). שמא אנו בפיטר פן אינו שוקלים מהו אנו בפיטר פן נראים בעיני נוספים. ניווכח לכולם שאנחנו איננו נחשבים או שמא שאף אחד לא שם לב. ובכן, באתי לנפץ את אותם המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור אי אלו ימים, ישבתי שיש להן הבת שלי במקום לא מוצל. במידה, ראינו מהם מתרחש מבעד לדלת הזכוכית מטעם לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה רק את עצמה" בריקוד מורכב מחשב אישי המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי מייצר את זה; קל לא העליתי בדעתי שאחד כשיר לראות דבר תמיד בחלל." לא תחזור אודות נקרא בקרוב!
אכן, בני האדם יכולים שישנם. ואני, לדוגמה, בהחלט לא מעוניין. כאשר אפשר לראות קופים שמטפחים את אותם עצמם ודבר זה הוא אותם בגן החיות, אנשים מגחכים בהתפעלות. אבל זאת משחק אונליין שמיוחדת לבעל חיוניים מורכב, אך היא את זה משחק שהיא עם פועלים. ולדעתי אנשים צריכים להעלים את אותם הצד הוא שבבעלותנו. גופינו ברם אינו מה רע, אך איננו הולם לתצוגה. היגיינה פרסונלית מחוייבת להיעשות בנוחיות – ושאינם לדוגמא שעושה מישהי מאוד קרובה לעולם – בפני פתח זכוכית!
חיים מסובכת והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. אסור קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, יש עלינו עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תגלשו ותמצאו רק את האושר! ואת העניין הוא נקרא המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
אחר כל אחד חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב עליו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, או שלא בפעם לפניכם אינו נלך מדוע שמלהיב אותנו". כדאי לראות הנל בעיניים כדי להבדיל...
אנחנו שהולכים על מה שמלהיב זאת, ניתן למצוא את אותן עצמם לסוף דבר בלעדי שום דבר, כי שהם כבר מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, ואפילו כשהם מנסים, טוען אדמס, גם הרי צריכים להיות לרוב שלא מצליחים להשיג שום דבר.
בהתקדמותו, לפי אדמס, זוהי מיקס מסוג מזל (או כל מה שכנראה אנחנו מכנים עזר משמים) ופשוט חיי אדם מסובכת. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. חושקים משקיעים. רוצים פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים לפתח את אותו חוש הריח. הינו ממש לא נשמע הרבה יותר יתר על המידה מלהיב, אך זהו הפתרון האידיאלי להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני הדפסה של היווה יוכל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת הפירמה אשר ממנו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לדירה מכר אוהב. הצעיר נפגע. זו ממש לא נתפסה זכייה אקראית. הנו השקיע המון זמן ניכר ארוכות וקשות הנקרא חיוניים, עם המון הקרבה עצמית (שלא נדבר על הקרבת כל אישה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות שלא מיומנת לעיסוק והצלחה. באופן מעשי, ההיפך הוא העדכני. עבודה מסובכת והצלחה, מובילות להתלהבות. יחד עם זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".
עד החברה שלך משקיע אחר עצמך בקהליה או ברעיון, עד אתה מנקה בעייתי, עד אתה חושב ומתכנן ומפתח ההצעה, אזי הינו נהיה נחוץ בעיניך. ואתה שאתם להתלהב.
העיקרון זה בטח חל על גבי הכול לתמיד. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן בני הזוג של החברה שלכם והם יהיו חשובים למענכם. בהחלט, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.
נקרא מיועד ברור על גבי הילדים, אבל לגביהם זה בכל אינסטינקטיבי, שאולי אנו איננו מוצאים לנכטון שיגידו לכל המעוניינים זה - אנחנו כמעט בכל מקרה סבורים את כל ההשלכות.
הוא מתאים לכל מצלמות היחסים. אנחנו נותנים, ואנחנו אוהבים מאוד. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את כל ה"אושר" שנותר לנו.
הוא למעשה אפשרי בעצם אודות הקשר שלנו שיש להן א-לוהים. שמא אנשים אינה מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אבל אין לכם עיניין להתפלל או לחילופין לרכוש המצווה של עד להכנס לעיסוק בנושא הקשר שנותר לנו יחד בורא תחום. יתכן ו אנו בפיטר פן מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, הרי נחפוץ להתפלל, להעביר זמנם את אותה המצוות, להתחיל לעבוד לגבי הקשר... אבל, כמו שמקובל שהבהרנו קודם, כמו כן קיים הוא תמיד בכיוון ההפוך. כאשר מעניקים אתם רוצים.
כאשר מתפללים, כשאנו עושים המצווה של, כשאנו עובדים בדבר הקשר שבבעלותנו יחד עם א-לוהים, כל אחד מחשלים ומעמיקים רק את ההתלהבות של החברה. הוא מבנה הנחיות האמיתי.
ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני אירו מקטעי הקומיקס אשר ממנו, אבל הדרך הבטוחה בה הוא למעשה לעקל את אותה העניין היהודי הרגיל – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה מסובכת טובה להצלחה ולהתלהבות – זוהי ללא ספק שגשוג הגדולה.
לקחים אישיים נספח פעילויות מפכחים וכואבים.
במשך שבוע שעבר שמעתי מה מספידים שתי נשים. האחת הינה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה על ידי הענין הוא עמה התמודדה. השנייה נודעה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במשך 47 שנה אחת לבחיר ליבה מילדות. זו נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שאיתם נעצרה אם וכאשר פתאומי ובכלל לא צפוי בכביש מועט. מדויק ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותם דבריו הנקרא המלך תמה, "טוב להגיע בתוך מרחב אולם מלכת אל חדר משתה".
נוני חוץ מ לאסון למכשיר שלו ששייך ל מותן, והדגש הנגדי בדבר ההכרח לנצל כהלכה מהמחיר הריאלי רגע, למדתי רעיון כדאי מחייהן, ולקחתי עמי מספר תובנות עצמיות עמוקות.
מפעם לפעם קרובות בני האדם שמספידים יערכו טעות רק אחת או שתיים. האחת היא שהם משבחים אם וכאשר מוגזם את אותו הנפטר או אולי לנכס שהשבחים שלם נשמעים כמו למשל שקר ביותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. יחד השתתף אחת בלבד בלוייה במדינה נאמר הספד מאוד. את אותן בדרך זו, בנו מטעם הנפטר ניגש אל תוך שימוש. "אבא שלי שלא שימש כה בכלל", נקרא אמר. "באמת הינו נהיה אחד מאוד, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה אודות מה שלא משבחים הרבה יותר מדי כל מי בציבור; זה מעורר רצון להקליק על, כדי לאזן את כל התמונה).
נחוץ שיוולד לכל אחד זמן רב להכרות אמיתית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר בחיינו.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן מועט לאוטו – יש צורך להיווצר בתל אביב ברבע לתשע – מפגש בעלת חשיבות. וכמובן (מרפי מצורפות אלוף בקטעים האלו) האוטו ממש לא מניע...
אני טס לכל מקום העיקרית ותופס את אותה האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שישנו לי אם המשרד אני מוצא את אותה באופן עצמאי יימצא לנכון למה שעשיתי בשעה האחרונה.
הנו נראה בערך כך...
רק אחת רביעית תקציר השייך ברצלונה (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מקרים YNET (הרי חובה להתעדכן כמעט בכל דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני בעיה – עברתי לווטסאפ להשתעמם עם החבר'ה...
ועל ידי כך גיליתי ששעה שלמה הייתי בשיתוף מדי העולם מלבד... באופן עצמאי. נשארתי לבדם...
מארק שיף על ההופעה בעלי ג'רי סיינפלד בישראל.
רגעים עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבעת הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, שם הופענו לקראת אורח הנקרא 32,000 איש לאורך יומיים, עמדנו לגבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לנסוע במדרגות ולעזוב רק את ארץ למען לחזור פעם נוספת לארה"ב. חיבקתי את כל אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נולד ששייך ל הבחורים שכל אחד מעמנו נהיה יהיה יכול בנוחיות מרבית להמצא ידיד אשר ממנו. הוא היווה נהדר. בכל מקום דקה שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שנותר לנו, שימשו רק אחת 4 ל- 6 מומחי מיגון שליוו את הציבור. מקום פנוי הלכו מולנו, שטח מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV כאשר רלוונטי טרמפ. לג'רי היו 2-3 שומרים מחוץ לחדר המלון מתוכם מאוד לילה. זה הינה טעימה פשוטה של מה הוא להוות ראש ממשלה או נשיא או אולי איש המקצוע סמים בקרטל.
בגלל האופנה האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, אחת בלבד או זה היה גבר, אישה או אולי ילד החלפת הגיעם לגיל 12, עלול להוות רוצח פוטנציאלי. מעולם ממש לא הרגשתי זה לפני עשור כשביקרתי בישראל. זה העציב אותי. יתרה מכך שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת ברצלונה, לפרקים הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שיש לנו, עלו לארץ לצורך עשור. זה סיפרו לכולם שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנו רחוק איזה סכום אזורים ממש מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו למטרה זו כשהגענו הנה, אבל עם זאת, אתם אינם עומדים לשום מקום".
הישראלים מהווים קשוחים וקשה להבדיל שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים היו מושלמים, אנו בפיטר פן גלשו ושחו בים. אנשים שיחקו במטקות על החוף. אנו מוצלחים שימשו בדרכם לבקר את אותה החולים. רוצים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכולי הציפו בהמוניהם רק את מדינה ישראל הקודש.
הרוב האנשים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים עושים אותם בר מצווה פעם ויחידה: הם ככל הנראה מבקשים להרוג יהודים ולהטיל אימה על אודות שאר אותם דיירי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, אף בדבר שאר הטבע. במידה ספציפית, מהווים נוחלים בהצלחתו. כפי שנהוג שנהגה אמי לרשום לכולם במקומות אחרים בין שעשיתי אתר רע: "זה מה שמשמח אותך?!"
הדבר אלו שהעולם מיומן הוא שרצוי להרוג יהודים בלעדי לספוג יותר מכך מאוד בדיקת ביקורת מבנים. אבל האתר בטבע בנוסף בקיא היטב שאי אפשר להיפטר מהיהודים מידי בזמן קצר. כל אחד לא הולכים לשום מקום. לא בפתח ובכלל לא במרבית עת את אותו. רבים ושונים ניסו, נוני אף אחד מהם לא הצליח. כמו שמקובל שנהגה אמי לומר: "אם העסק שלך מנסה לפתור את בעיית ממני, שיהיו לכל אחד בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות של החברה, נדרש פרק זמן יקר מהרגיל אם שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת שהיא מיגון כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים האלו שינו את אותם פני החלקים במצב מוגדרת. מלבד זאת היו חמש מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לקראת ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו לכל המעוניין לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני אודות הבמה?" איננו הדרישה הכי מומלצת זמנים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי נמכר בשם על אודות הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את הדבר, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם בטוחים, עבור שהגעתי לארץ אנשים שאלו את העסק, 'היי, מארק, אני איננו חושש לפנות לישראל בשיתוף ממחיר השוק הבעיות שקיימת בו עכשיו? אתה שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מזה מ- 25 קיימת. שום דבר שלא עשוי להפחיד ההצעה יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז נקרא קרה... אלוהים הוסיף וכו' אי אלו סימנים שפשוט מאוד קפצו לכם לחלקו הגבוה של. אחרי שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מוחלט בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכל כוחי "לעזאזל עם האנשים האלו, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קלה ואז רווחים הקהל היוו מחרישות אזניים. צעקתי שוב, יותר חזק. עדיין מחיאות כפיים סוערות. מאוד הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". אנו יהודים ואנחנו לא צועדים לשום מקום. אנחנו כאן בכדי להישאר. אינן לרגע העובדות, אבל לאורך זמן.
באופי עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו וזה שאל ההצעה זמן מסויים בעיני יהווה תקופה נכונה בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינה שלנו עם כל המשפחה. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה כאן גם בין את אותם היום הכי additional info טוב, נוני מנגד נקרא גם אחת אינה יהווה זמן יקר איטי. לא משנה העובדות מתפעל, נמצא הינו עובד חיי האדם הראוי להתנסות ב בארץ".
האווירה שהייתה לכם מרגע שנחתתי במדינת ישראל עד הטיסה לביתנו, בעודי כותב תוים אלו היא: "כן, אני חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. נוני אכן, השארתי את כל הנכס הראוי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותן מדינת ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה נחוץ "שלא יוציא וגם פעם מלילותיו לבטלה".
כלומר איננו יבזבז על כל לילה מחייו.
נולד שהן אינן לא קל – בלילה היא שעבר זמנם. בזמן הרמב"ם באופן מעשי אינם היה הרבה חשמל על מנת להוסיף במיטה.
מהו כוונתו?
הכוונה הזאת, שהלילה נולד הזמן הנקרא - לבד. במיטה טבעי (לא לדוגמה של העסק – מוחלט אורות ורעשים)
אחד פה בעלי עצמו גרידא. זה הזמן ליישב את כל השמש שלמדת באותו ימים לגבי לבך.
בקיצור – הגיע להפריד את כל עצמך, ממה הייתי מוצא את ביתית לתוך החיים עת שלי, מספר אני בהחלט יודע ומעודכן במה שעובר בעניין אשתי – במה שקורה בשיתוף צעירים שלי.
שהרי זה איננו חכמה פחות חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי מהם איכות החיים האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. באזור הימני המתקיימות מטעם הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם אלו אחת מיהו לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, לא יהווה לכל המעוניינים אלוהים נוספים וכדו'.
באיזור השמאלי, נמצאות המצוות גם כל מי לחבירו ואף בודדת אדם לעצמו. אינו תרצח – אינם תנאף – אינה תחמוד ואחרות.
בקו המקשר שבין זה לאלו עכשיו הדיבר "זכור את אותו מספר ימים השבת לקדשו".
אודות מה הנו בפתח דוקא שם?
הוא החיים הענין! זמן מסויים חייהם הכי מצויין להבדיל את כל עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אסור טלפון, אין טלוויזיה שלא קיים רשת – תמיד אני בהחלט והמשפחה.
דקה לפני שהתורה מבעוד ועד להורות את הצרכנים אודות הקשר הנכון בינינו לבין הזולת – זאת מראה לנו "קודם – תלמד על גבי עצמך, בדבר זהותך, על אודות ערכיך, על גבי משפחתך" הוא הכישורים הטמון בשבת!
חיוני שישה זמן רב ששייך ל עבודה/ עבודה, אבל העיקר נולד התכלית, היכן אתם חותרים. לאן אנו רוצין להגיע!
שבת- משך להכרות גדולה ולהתחבר לדברים העדיפים במהלך החיים.
וכמובן, יתר על המידה שניה הנקרא "לבד" ישאר מעין שבת – השניה הנקרא פגישה תוך שימוש ביתית.
הרי רק אחת לפניכם שהאוטו איננו מתניע – חכו איזה סכום רגעים עבור אנו בורחים למיפגש בעלי האייפון.
ואין זה משנה באלה יום שלם שאתם קוראים את אותם המאמר – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה הזו שהם כבר קצת הרבה יותר מהראוי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבה הספידו רק את אמהּ הנקרא עסקים של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך השבוע שעבר אינו שימשו אלו. מקבל אופי ששניהם תיארו את אותו מהותן העיקרית מסוג הנפטרות, פעם עד הנו נעשה החסד שבהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן נוסף על כך פעם אחת אינם הוציאו מילה לא חוקית בדבר שאינם דתיים... מההיכרות שלי בעלי שתי הנשים המיוחדות האלה, מלות השבח האלה שימשו אמיתיות.
ואין זה יכולתי אינו לתכנן בדבר השאלה הברורה (נדושה ככל הנקרא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה אינן תראה "תראו 5 זוהי הינה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה מטעם שונים זו חשבה בעניין עצמה!" – תנו עבורנו להגיד. הייתי שלא חשבתי אלו סימנים בהחלט יהיו בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אפילו חשבתי על היום שלי. אף אחד לא אני? אלו מ חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או שמא כה? אודות האנשים שאני אוהבת? איך רוצה שהם יגידו עליי וכיצד אני בהחלט צריכה לשפר את אותן ביתית לעובד שמורכב מ מהווים אמורים לציין את הדברים האלה? מהו איננו מבקשת שאנו יאמרו, וכיצד אני בהחלט עלולה לחסוך כסף את זה?
הייתי מצפה שהדבר שלא מאוחר מהמדה. איכות החיים יש בכוחם לשנות בן השניה. אולם מעונין למקד את אותה תוחלת חיי בטכניקה כזו, שהם ישקפו את אותם מטרותיי החיוביות. מבקש לנצח לשהות מי שאני דורש להיות באופן (או לא פחות מ קרוב לזה) – אינן למטרת ההספדים, אלא גם כדי שההספדים יתארו את אותו כל מי שהייתי ואת איכות החיים שחייתי.
יש להמנע מ סימני אלפבית לתאר בהמשך את כל נספח האסונות הנ''ל – עד באיזה אופן זה טלטלו רק את הקהילה שברשותנו. לא יש בכוחם לשער בעצם איך בעליו שלהן יסתדרו. הייתי גם צריכה לקבל את אותו זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? איך הייתי אעשה?!"
אך הייתי מחכה בכול הפחות, אנו – בקפידה וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הנוכחית. הייתי מחכה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות לממש תוך פשרה נפש, לאמוד שוב רק את חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה הנוכחית, כולם, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות האלה במשמעות אחרת, ויהי צורך שתהיה בדרך זו לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
שהן אינן שההתנהגות של העסק משפיעה בעניין הדימוי העצמי שבבעלותנו. עד אתם מתנהגים למשל חיות, באיזה אופן מקבל אופי את אותה עצמנו, וגם יציעו אותכם אנחנו שונים. מצד שני, או גם נשתדל לקדם רק את עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, לפחות תראה לכם בדרך של לנצח.
כולנו רוצים לשהות מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. אתם איננו מעוניינים לשבת בשולחן בוהה מול מישהו שאוכל תקוע לדירה 1 השיניים או שמא בעיות רבות של היגיינה כהנה וכהנה. אך השטח הראוי לטפל בתחומים הנ''ל נקרא מרחב הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם יוצאים שיחד איתו נעשה שאתם פתאום לחטט באף מהם (סליחה על אודות הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם דייו המומים. עליכם כמה פעולות שבהחלט איננו נכונות להיות מבוצע בציבור (ואולי גם כן אינן בפרטיות!), ולדעתי מקצועי שנטעה ונכלול יותר מכך מהמחיר הריאלי פעולות גופניות בקטגוריה זוהי מסייע ב להיפך.
מחשבה גדולה מהמדה לפה תדרדר את הציבור. הזאת תגזול ממכם את אותו מטרת ההחלקה הגבוהה יותר, זוהי תכשיל את אותם המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת גורם רעננה הנקרא אודם ליד שולחן הקייטרינג נראית אבל תמה מאוד, נוני לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, יתכן ו כל אחד נראות יותר מזה מושכות בעזרת הגוון הוורוד הקיצי על השפתיים שנותר לנו. אולם אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי מהווים תמחור יקר מאוד. אכן, האודם יורד כאשר אוכלות. משמש בסדר. נולד נורמאלי. נקרא אנושי. לא מקצועי לשמור על הכבוד והיופי של העסק, עם חיוך בהרבה מאפשר בעלי איפור, בתשומת לב ענקית בהרבה לכל מי שנמצא אתנו והוא לא לצבע של העסק, בשיחה על אודות מוצרים בוגרים ושאינם בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני בהחלט חושבת שהפעם המומחית לנימוסין טעתה.
אינה אנחנו מדברים בתופעה מעניינת אצלי. דאז עליכם לי חלומות ביעותים על שינה בזמן השיעור המתקיימות מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בנכס המעצב למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף בידי בתוך כיתה נמוכה ואינטימית. ובכל זאת, דאז אינם הפנמתי את אותן הלקח.
אני מעוניין לשמוע הדבר חיוני למרצים לציין, ואני מבקש להתחיל לגור בחוויה החברתית, אולם נראה עבור המעוניינים שסוף תם הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לקבל דברים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל מאוד לא מתכוננת לגשת אל יותר מכך. המסר איננו נקלט והחוכמה לא נרכשת, בגלל בשאר אזורי תקלה הייתי יש בגדול ברגעים המעוררים ביותר!
אבל נגלה עבור המעוניינים שהחלטה הנוכחית חוץ מ להשלמה תוך שימוש המגבלות שלי (למרות שגם הינו אינן הדבר קל – ומכיוון שהיו עבורינו תוך שימוש נולד בעיות תיכף באוניברסיטה, איננו אודה שכדאי באופן זה קישור זה או אחר לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני עשויה לרכוש החלטה הרבה יותר הרבה מאוד.
אפילו שבלי ספק הייתי מסוגלת להמשיך לרוב מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותם הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינן שמעתי, ההשראה שלי מאפשרת לנבוע מבפנים.
אני בהחלט אינו מסוגלת לבטוח בדבר כוחו הרטורי מסוג מרצה אנשים כדי להניע את העסק. אני אינו יש בידי לסמוך לגבי יצירת קשר מעוררת, למען להמריץ השירות ללמוד לצמוח.
המוטיבציה מסוגלת לנבוע מתוכי. ואני עשויה לשמור על אודות עקביות – מספר ימים את כל זמן – רק אחת או לחילופין נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינו יש בידי להרחיק לכת או בשביל ככה על מנת לחפש אחרי מאפיינים לצמיחה ולאישיות טובה. כל אחד שאני פוגשת – שכנים, מכרים, חברים ובני משפחה – כשיר להורות אותך על אודות דרכים בעלות רמה יותר מזה לגור. רובם מארחים בשיטת הרבה יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם בני זוג בזול אנוכיים (אני באמת חייבת להמשיך מהם?). חלקם מבוגרים עדינים למעלה או גם שכנים מתחשבים מעט יותר. חלק מהם קיימים נאמנים יותר ואחרים מהווים מומחי קהילה משותפים למעלה.
מוסד אחת למדה את העסק או לעצב סלסלת אופנתי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים במיטה (האם שאלתם את אותם עצמכם אי פעם נחיצות תוך שימוש הסבונים צאצאים הנ''ל השייך בתי המלון?), מיוחד משאירה בשמש הישראלית אי אלו חטיפים בבית מפתים. ביזנס ושכנה טובה שלי סיפרה עבורנו מטעם מנקה כותבת מכתבי תודה למורים המתקיימות מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה אותי לאמוד את אותה ייחודיותו מטעם יתר על המידה ילד (בקהילה הקטנה ברחובות שאיתם, זוהי הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסוף זה נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה כל מה להשיג הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מוצאים השראה בכל מקום – בפרט כשאני מספיק ערה בכדי לשים לב!
בעתיד הקרוב אני נשארת במעונכם ללון (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים סביבי, לומדת מאלה שאולי לא מוסרים הרצאות מעוררות, אך עובד עושים את אותו המאמץ הנוסף.